אין ספק שהiPad שלי ואני עצמי מתחילים לקבל מושג מה עושים אחד עם השני…אציין לִזְכוּת הפוסט המרתק של מורן לביא שהוא יצר אצלי סוג של סדר טכנולוגי, כך שהבנתי סופית ובאופן מובהק לְמה ניתן לצפות. אבל, כגילוי נאות …עדיין ביום יום אני מוצאת את עצמי יותר “סוגדת” לו על יופיו ועל הפוטנציאל הגלום בו באופן וודאי מאשר על שימוש פונקציונאלי |
חשבתי רבות על התופעה מהי תכליתו של המכשיר הזה ואיך הוא משנה את תפישת השימושיות הטכנולוגית בעולם דיגיטאלי. מתוך שיחה שלי עם אשר עידן אודות הנושא הבנתי שאולי אנחנו חוזרים למקורות במובן שאנו מחזירים לעצמנו את תחושת הנגיעה, בדומה לנגיעה בחומרי המציאות עצמם. לצורך העניין על ידי מכשירים משוכללים כגון סמארטפונים ומחשבי יד מגע מתאפשר לנו לייצר תקשורת באופן שונה לחלוטין מהשימוש במקלדת שבינינו לבין עצמנו עדיין מזכירה קצת את מכונת הכתיבה המסורתית. אם נרחיק עם ההיבט הפילוסופי הייתי מגדירה זאת כך:
| Cutting Edge פוגש את המקורות |
זה יהיה פוסט מעט פילוסופי | לפעמים מותר להיות קצת פילוסופים דהיינו לזרום עם המחשבות לגבי העתיד לקרות בשטח. להערכתי זוהי הבשורה שהמכשיר הזה על תכונותיו הייחודיות מביא לאוויר העולם. שימו לב לעובדה שהשינוי הגדול בשימושים הטכנולוגים כבר מסתמן לנגד עינינו. אנחנו עתידים להיפרד מהמקלדת ולחזור לשורשים שלנו, כלומר שוב נוגעים, חשים, מרגישים, ואם נלך עם זה עוד כברת דרך אנחנו נלמד דרך השימוש בטכנולוגיה להפיק יותר חום מאשר קור |
עצם הנגיעה יוצרת שייכות | שותפות | במיוחד בעולם של תקשורת חברתית אבל כפי הנראה גם בתחומים אחרים הלקוח שם את עצמו במרכז ומרגיש בבעלות על התנועות ועל הפעולות שבאמצעותם הוא מייצר אינטראקציה. עצם העובדה שהלקוח במרכז שם אותו במקום של אחריות, שם אותו במקום של בעלות. האקט הטכנולוגי של הנגיעה במסך ושליטה בין מסכים שונים בעשייה שלי מייצר הרגשה של קונטרול רום אני המחליט ואני מנתב את העולם דרך ספק התקשורת המרכזי שלי בו אני יכול לעשות את כל הפעולות שלי במקום בו אבחר ובדרך בה אבחר. עצם הנגיעה הופכת את המיכלול לנגיש ביותר מבחינת ההרגשה והתחושה ומבליט את מקומי כמקבל ההחלטות וכשולט על הסיטואציה התכנית ,הצרכנית והתפעולית שלי |
הויתור על התיווך : המקלדת |אחד הדברים המשמעותיים מן ההיבט הפיזי שגרמו לי להתחיל לגלגל את כל המחשבות הללו, הגיע מהעובדה שפתאום גִליתי שאין מתווך. אמנם זה נשמע סמנטי ואולי גם מופשט מדי אבל חשבתי לעצמי שאולי הויתור על המקלדת מסמן את עיקרון הויתור על המתווך. במבט כללי הולך ומתחזק מקומו של הגורם האנושי, של הלקוח כאדם השולט בתנועותיו ואחראי על מעשיו היַצרניים |
| להחזיק את האינטרנט : נוצרת התחושה ש“אני מחזיק בעולם ושולט בו בכף ידי” |
| ההרגשה שאנחנו נשנה את התפישה של ההפעלה ונקבע איך אנחנו עושים את הדברים |
אין סוף גילויים ובפועל היום שלי הופך למעניין כל אלה ממחישים שינוי בתפישה של אופן השימוש והמגע עם הכחול הגדול מזווית חדשה שמייצרת חווית גלישה, חווית צרכנות וחווית שליטה שונות בתכלית. חוויה אחרת וחזקה יותר.
לסיכום : אם אתם שואלים אותי אם אני עושה פרסום סמוי לiPad , התשובה היא לא : אני עושה פרסום גלוי ! ממליצה בחום .. רצ”ב הפרסום המקורי של החברה.
iPad My New Digital Handbag | New Post | (in hebrew) http://lnkd.in/vsGQkr
זהר, עלית על נקודה חשובה. סטיב ג’ובס מחפש מאז 1977 דרכים למחוק את התיווך, את ההפרדות ואת האובייקטיביות, שהם שלושת המאפיינים של הקטסטרופה המודרנית שהכתב והדפוס והמדע הביאו לעולם. אז ב1977 אמר ג’ובס Computers are for the rest of us.
בסרטון מדהים זה
רואים שהמקינטוש היה ראשית הביצוע של החזון.בסרטון זה רואים מש-אפ של המהפכות של 1968 מוויטנאם וודסטוק ועד למחזמר שיער וג’ימי הנדריקס והפמיניזם
ב1984 הוא השיק את מלחמת אבירי הג’דיי באימפרייה. אבל אז האימפרייה היכתה שנית וכמעט חסלה את סטיב ג’ובס שגלה לפיקסר, ורק בתחילת שנות ה2000 חזר לאפל עם “נשק הלייזר” שלו: מהפכת התכנות של NextStep
אתמול אמר ג'ובס שהוא חשב על האי.פד לפני שהוא חשב על האי.פון!
לינק
RT @zoharu: iPad My New Digital Handbag | New Post | (in hebrew) http://lnkd.in/vsGQkr
זוהר, הפכת את הבלוג שלך לויקי-בלוג! יצירה שיתופית של הגאון (זהר) וההמון -הקהילה שיצרת (אבל זה בסדר, הרי אני מאמין שההמון חכם מהגאון(-:)). הדמויות הדוממות שבסרטון של המקינטוש , הם ההמון המודרני שנושל מכל זכויותיו על ידי הדמוקרטיה ההמונית, החינוך ההמוני, והעיתונות ההמונית. אבל כשייש תוכן משתמשים, יש את הפטיש שמנפץ את האח הגדול, את הזאב שמסתתר בעור של כבש , כדי שנחשוב שהוא כביכול לטובתינו
טוב- שוכנעתי… מה אני אמור לעשות עכשיו…. ? http://www.zap.co.il/model.aspx?modelid=753663 בין 3.5 -ל4 ש”ח נשמע לי קצת יקר ל16 ג’יגה… (אלו המחירים בארץ – אשמח אם תתקנו אותי…)
צנקי אני חושבת שאני אוכל לעזור לך להביא אותו מצרפת .
iPad My New Digital Handbag | Active & Marketing https://zoharurian.com//06/ipad-my-new-digital-handbag/
קשה לי עם אפל, אני חי בחלום לאיי פד מצד אחד, מצד שני תמיד הייתי במחנה ההמוני של ה-PC אני מתחבט כבר שמן מה אם הגיע הזמן לחצות את הרוביקון.
אהבתי את הרעיון של מגע כשלב נוסף…
הכיוון והמחשבה והחיבורים הפסיכולוגיים האנושיים של המכונה לאופי הבן אדם מעניינים במיוחד.
במידה רבה הטכנולוגיה הפוכה מטבע האדם בפונקצוניאליות בתכליתיות בחוסר הרגש
מעורר מחשבה שאולי יש לפתח יכולות טכנולוגיות שידמו אינטלגציה רגשית אנושית ויאפשרו הפעלת המכונה המחשב בכוח הרגש או התחושה או בכל מימד רגשי אחר.
אם ניקח את מה שאמרת צעד אחד קדימה אולי בעתיד מסך המגע הזה שבפועל עונה על הצורך שלנו במגע !! כמו שכתבת
ישתכלל בהמשך ויקרין גם חום וקור
כבר היום אנחנו משתמשים במושגים של “אזורים חמים” בעמודי אינטרנט ובהמשך למה שכתבת אולי הם באמת צריכים להקרין גם טמפרטורה גבוהה יותר
שלא לדבר על שימוש בצבעים וקולות כחלק מהויזואליזציה של מסך המגע בדרך שאת כתב עליו
ואולי הגזמתי ואני סתם משכנע את עצמי שאני חייב אייפד ?!
אתה חייב איפד !
השליטה בממשק באמצעות נגיעה נקראת אצל החבר’ה שעוסקים בזה “direct manipulation”. זה הכי טבעי לנו להפעיל חפצים שאנחנו רואים באמצעות נגיעה – בדיוק כמו בעולם האמיתי. כשהחיבור הזה טוב, כלומר שהתגובה היא כמו שאנחנו מצפים שתהיה בעולם האמיתי או קרובה לזה, נוצרת חווייה טובה יותר. באפל עושים את זה מצויין באייפון, ומהמעט ששיחקתי עם האייפד שלך, זוהר, נראה שזה קורה גם שם. בקרוב אצלי 🙂
בהתחלת ההרצאה שנתתי בשבוע שעבר על תכנון אפליקציות לאייפון נתתי דוגמה ממכונת קפה שמראה עד כמה זה טבעי לנו לגעת במה שאנחנו רוצים להפעיל.
http://uxi.org.il/pages/2309
בסרטון השני, דקה 2:12