פוסט פילוסופי ומחשבות שלי על השפה החדשה…
בהתחלה, ניתחתי את המצב והקדשתי לו מחשבה רבה וגם שוחחתי עליו עם אנשים אחרים הבנתי שלמתחם Facebook יש שאיפה לשנות מציאות כלומר להיות בכל מקום ושכל דף באינטרנט יהפוך למעשה לדף פייסבוקי. אם צריך לחדד את הנקודה המטרה היא “להביא בהפוכה לGoogle” כי למעשה אין שום צורך להתחרות על משבצת החיפוש שכן כל תוצאת חיפוש תהיה בין כך ובין כך תוצאת חיפוש פייסבוקית |
עם פיתוחו של הLike החדש, הLike על התגובה “ירד לי האסימון” פעם נוספת ! בעיני, Facebook לא מחפשים להשתלט על הרשת אלא להשתלט על השפה, על התודעה היומיומית ועל הדרך שלנו ליצירת קשרים. באחד הסטאטוסים האחרונים שלי כתבתי בעמוד שלי בFacebook שפתאום הבנתי שהמדיה החברתית היא בבחינת יצירת יחסי ציבור לערך קדום ביותר : מערכות יחסים. הדבר נשמע אולי כאמירת אגב אבל למעשה אני באמת פועלת לפי תפישה זו בשאלת היחסים. לטעמי עצם העובדה שאנחנו באים במגע באמצעות רב שיח או דו שיח יומיומי עם אנשים שונים מייצרת את התשתית להתפתחות מערכות היחסים בהמשך. אם נתרגם זאת לשפה שFacebook משרישה בתוכנו הרי נבין שהדרך של Facebook היא דגם המספק לנו כלים היוצרים קשר שמסתעף אל מערכות קשרים נוספים וכן הלאה ללא הגבלה |
חשוב לזכור, וזה לא חדש אלא רק מתעצם, שיש ברשת המון כלים… כלים המאפשרים לנו להשתכלל בסוגיה הזו של יצירת מערכות יחסים. החל בכלי פרגון שונים הקיימים בTwitter וב LinkedIn, ועד האמצעי הפשוט של הצעת חברות וכלי המעקב אחרי דמות שמעניינת אותנו. כל אלו מחנכים אותנו לחשוב אחרת, לחשוב על האחֵר ולאמץ תפישה חברתית חדשה בMode של מערכות יחסים. אני לא תמימה אלא מודעת לכך שיש בהחלט המון Hidden Agendas מאחורי מערכות היחסים ולא תמיד האחר נמצא כאן על מנת שיכיר אותנו. הרבה פעמים הוא נמצא בגלל מניעים חד כיווניים לחלוטין. ואף על פי כן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמי שלוקח חלק במהלך הזה של המדיה החברתית מגלה השכם וערב את חבריו ומכריו החדשים לחיים, שלא לדבר על תופעת לוואי שמאפשרת לנו תכופות לחדש קשרים ישנים | השפה החדשה | שנוצרת לנו מתחת לאף | אם תסכימו איתי או לא אני מאמינה שנוצרת לנו שפה חדשה מתחת לאף, פתאום נמצא את עצמנו מדברים בפייסבוקית גם ברחוב ולא רק בNet.
People Can Connect More | הדבר המובהק והמשמעותי שאני רואה בשינוי זה הוא העובדה שאנחנו יכולים להיות במגע עם אנשים שלא בהכרח מכירים אותנו ושלא נמצאים במעגל החברים המאושר שלנו בFacebook . בעיני זה הדבר שמבדיל בין התפישה החברתית הישנה לבין התפישה האקטואלית, הפורצת מסגרות. הנגישות ברשת ממחישה בסופו של דבר את כל ההבדל. היא יוצרת מנוף ליחסים מהסוג שלא הכרנו עד כה, שבכוחם להוביל לחברות, לעסקים, לעידוד שיתופי פעולה או סתם תזונת תוכן רענן למוח |
על הרגלי הצריכה : מפתיע אותי תמיד כמה מהר אנחנו מתרגלים לשינויים. בהתחלה אנחנו מקטרים, לא מבינים לְמה זה טוב, מתייחסים בספקנות לכל תזוזה. ולאחר מכן ב’ספיד’ שלא יאומן אנחנו פתאום משלימים עם המציאות. לאור זאת, ובאותה נימה פילוסופית שבה פתחתי את הפוסט אני שואלת אתכם אולי אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו ולשאול האם אנחנו יכולים להיות יותר גמישים גם במובן הרחב, ואולי כדאי לנו לנקוט בשיטת החדשנות היזומה ולחולל שינויים בהרגלינו בתוך החיים עצמם. הרי מה שנראה לנו לפני רגע כלא אפשרי בעליל נראה לפתע פתאום כאילו היה כאן מאז ומעולם. אכן, אני מודעת לכך שמעט זרמתי עם הפילוסופיה אבל רציתי לחלוק אתכם את הרעיון שדרך הצוהר הקטן (ואולי לא כל כך קטן) שנפתח בפנינו בFacebook ניתן להרחיב את המבט לאפיקים חדשים בהתנהלותנו |
אם כך, כדי לבדוק את יחסנו למסר העולה מהFacebook, ובשל השיח המתנהל ברשת אודות האפשרות החדשה ראיתי לנכון ליזום טבלת בעד ונגד, ואתם מוזמנים להוסיף מצידכם במודל התגובות את הבעד והנגד שלכם :
כדי שלא אֵחָשֵׁב כמופרעת היחידה המתעמקת בשאלות הללו צירפתי לכם דיון מעניין שנולד בFacebook סביב הסוגיה הנדונה, במתחם שאני אישית מאוד אוהבת וממליצה בחום לעקוב אחריו : לינק |
מאוד אהבתי את החשיבה הפילוסופית. מתחברת לתחושת הבהלה, פאניקה שיש לנו כשאנחנו רואות או חושבות על משהו חדש ואיך אנחנו מסתגלות במהרה ואף מתמכרות לזה אחר כך. מעורר מחשבה, תודה.
זהר לא מדובר רק באמפטיה. מדובר במשהו ענק: האנרגיות החדשות שנתגלו ביקום הפיסי הם 90% מכלל האנרגיות והיו בלתי ידועות עד כה. חתני פרסי נובל לפיסיקה קוראים להם “האנרגיה האפלה”. במדעי החברה הולך ונחשף משהו דומה. 90% מהמוטיבציות שלנו, לא היו ידועות עד כה. המדיה החברתית בהובלת גגל-פייסבוק-טוויטר-איפון, היא הטלסקופ שמגלה לנו את המוטיבציות העיקריות של בני האדם.
מוטיבציות אלו לא היו ידועות עד לשנת 2005. הסוציולוגיה, הכלכלה, מדעי המדינה, לימודי תקשורת, פסיכולוגיה, היסטוריה, ניהול, פספסו את העיקר. עד עכשיו היינו עבדי הצורך. הצורך הכתיב לנו את המוטיבציה החיצונית של מקל וגזר חיצוניים. כל מיני גאונים עאלק ומנהיגים עאלק, הכתיבו לאנושות את העבדות שלה והאנושות אפשרה להם זאת, בגלל שהצורך שיצר פחד וחרדה ואובססיה לכל מיני באבו”ת מבאבא סאלי ועד באבא עמוס עוז ואיינשטיין. פייסבוק היא פלטפורמה.
פייסבוק זיהתה את האנרגייה החדשה וזו התוכנית העיסקית שלה (גם של גוגל. לפי פייג’ וברין “האדם הוא הרשת”). אנשים עבדו ומכרו את הדבר הכי אינטימי שלהם את הגוף שלהם, ויותר אינטימי את הנשמה שלהם בנזיד עדשים של המשכןרת, של הפנסייה, של הקביעות, של הליקוק לבוסים, של הפחד מהפיטורין. פייסבוק אומרת לנו : “תהיו אתם. צאו מהעבדות. גם בעבודה תבלו בפייסבוק, מתוך האייפון שלכם, ותצפצפו על הבוסים. ממילא הם לא יידעו שאתם עושים זאת.” פייסבוק עושה מיליארדים מהמרד הזה. קוקה קולה ופפסי קולה מנסות לעשות מיליארדים מהמרד הזה. כי האנרגייה הזאת שווה כסף יותר מכל שדות הנפט והגז שנתגלו לאחרונה ושמזהמים את חופי ישראל וגורמים לאסונות בקריביים ובפלורידה. צריך לשים פלומבה על האנרגייה החדשה של תוכן משתמשים ומוטיבציית משתמשים, ולהתחיל לשאוב ממנה
לפוטנציאל המתגלה עתה קוראים רוח האדם.
אהבתי שכתבת “זמן ממושך יותר בפייסבוק” גם בבעד וגם בנגד.
מבחינתי ודאי שזה בעד, אך אני גם מבינה את הנגד, היות שפייסבוק ורשתות חברתיות בכלל הן מגנט שואב ומכלה זמן.
אני בעד שינויים, בעד בעד בעד…
הלייק לתגובה יתקבל לדעתי באהדה ואפילו מתוך מחשבה של “איך זה לא היה קודם”, היות שאנשים כבר היו מגיבים “לייק ל_____”, ועכשיו פשוט יש את האפשרות הטכנית לעשות זאת.
ואכן, יש משהו של לצאת ידי חובה כשאתה עושה לייק, זו רמת מעורבות פשוטה יותר מתגובה ממש. מצד שני, זה כלי נהדר לתקשר והוא יוביל בסופו של דבר לשיחה.
וזו מהות פייסבוק.
פוסט מעניין ואני שמח שאת גם סוקרת את שני צדדי המטבע…
גם בניוזגיק אתמול פרסמו פוסט מאוד מעניין בהקשר הזה של מערכות יחסים שכותרתו “הדמיון בין סקס ומדיה חברתית – עקרונות להתנהגות ברשת” – http://www.newsgeek.co.il/similar-principles-of-sex-and-social-media/
יוני סער כבר מזמן כתב על כך (רק בהקשר של יחסים על חברות מסחריות) – http://cafe.themarker.com/view.php?t=1415432
ואם עדיין לא קראת את המאמר מויירד (שאשר מזכיר אותו פה) לגבי שינויים חברתיים קוגניטביים והמוטיבציה שלנו אז מאוד מומלץ – http://www.wired.com/magazine/2010/05/ff_pink_shirky/
אחד הדברים החשובים ביותר לאדם – בעצם החשוב מביניהם הוא : הכרה ! (נערכו על כך הרבה מחקרים)
פייסבוק מביאים את ההכרה האישית והחברתית לשלב חדש וכמו שאמרת זהר, יוצרים שפה חדשה גם מחוץ לרשת.
אני בתור משתתף פעיל נפעם כל פעם מחדש.
פוסט הרהורי נהדר שלך זהר, ומעלה את סוגיית ההכרה שלנו על השולחן.
תודה ושבת שלום