כמובן שהלכתי לראות את הסרט “הרשת החברתית“. גם אבא שלי אומר ובצדק שבשבילי זה תאכלס ספרות מקצועית. החלטתי במודע (ואולי לא במודע) להתבונן בתרחיש המסופר דווקא מזווית טיפה שונָה. אני מודה שאילו היה עלי להישאר בעירנות עד סוף הסרט סביב הצד הרכילותי שבדבר, לבטח לא הייתי מחזיקה מעמד יותר מרבע שעה. ולמעשה כמעט שאכן קמתי ויצאתי כי הדרייב של הסרט כפי שהוצג בפתיחה היה עבורי תפל ולא מעניין. למזלי, בנקודת זמן זו חל שינוי ופתאום תפס אותי כחוט השני רעיון שגרם לי לרצות להישאר וגם לכתוב את הרשומה הזו.
הדבר שמשך את תשומת ליבי הוא ההבנה של התהליך בנדבכים ובשכבות. למעשה, לגבי המהות של הזירה והאפשרויות הגלומות בה נופלים האסימונים לצוקברג אחד אחרי השני הדברים מסתדרים כחוט השני מתוך הבנה משורשרת. עיקרון זה הוא שלכד את עיני ועורר בי עניין רב כי זה הזכיר לי וסימן לי את האופן שבו כל אחד ואחד מאיתנו מבין את עוצמתה של המדיה החברתית ושל Facebook בפרט. כאן גלומה התכונה של כדור שלג, שעם התוספת של תבלין הסבלנות יכול להתגלגל ולהפוך לענק.
הדבר השני שבלט לעיני הוא העובדה שהמתחם נבנה על צורך. מדובר על הצורך בשבירת מוסכמות והיררכיות מקובעות שהפכו לנפוצות ועל הנחיצות לבדיקה מחודשת של מיקום במבנה החברה. הרשת במתכונתה הנוכחית מאפשרת לשכבות שונות של האוכלוסייה מתרבויות שונות או מעדות שונות לתת ביטוי אחר וחדש לקול האישי שלהן. כל צעד בסרט הגדיל את אופק המחשבה של צוקברג דרך הצורך הטבעי שעלה בסטאטוס החברתי בו הוא פעל. ניכר כי צעד צעד הוא מקבל החלטות על בסיס המראָה המשתקפת מההתקבלות של החברה ממקומו אל העולם.
פעמים אני נשאלת למה בעצם אנשים נמצאים כל כך הרבה ברשת, ומה מניע אותם לתת ביטוי לרגשותיהם ולייצר אאוטינג לרגעים הקטנים בחייהם. התשובה טמונה בעובדה הפשוטה : אנשים רוצים שיכירו במקומם בעולם. הרשת היא תשתית המאפשרת זאת.
אני רוצה לחזור לנקודה הראשונה אשר תפסה אותי משום שיש בה משמעות רבה מאוד עבור עסקים וארגונים הרוצים להיכנס למהלך במדיה החברתית. דרך המשקפיים של הוגה הרעיון ראיתי לנגד עיני שהדברים לא יכולים להיות ברורים ומשורטטים באופן ישיר. יש צורך להבין כי חלק מהקסם נגזר מהעובדה שהמהלכים נבנים שכבה על גבי שכבה ויוצרים את ההיגיון הסדור והמופלא שמתקבל בסופו של יום.
מה אפשר לקחת מהמסקנות שלי ?
לאט ומדוד | לא מגלים את זה ביום | כמו שצוקברג לא הבין את הכול ביום אחד, גם אנחנו, וכל אחד מאיתנו כיחיד או כחברה צריכים להבין שהעבודה הזו מתגלה תוך הצטברות נדבך אל נדבך שמתפתחים עם הזמן.
העסקי מהול באישי | בלי שום ספק, ויהיה מאוד קשה להתייחס לכך אחרת – חלק מהדרך אותה אנחנו משרטטים מהולה בזיקות הדדיות בין הצד העסקי לבין הצד הפרטי והאישי. העולם של היום מערבב את הסלוטים השונים של היומיום : Slot העבודה מקבל ביטוי גם בזמן הביתי ולהיפך. המדיה החברתית משקפת את הערבוב הזה בצורה הטובה ביותר. חלק חשוב ומשמעותי מהמהלך הוא להבין שהטנגו הזה הכרחי.
לגלות את הדברים בסדר הנכון שלהם, כל טיול בנפרד | כמו שלבטח שמתם לב, בסרט כל אחד מהנוגעים בדבר רשם את הסיטואציה באופן שונה. אני משוכנעת שזו תובנה משמעותית להתנהלות שלנו בעולם התקשורת החברתית. זהו עולם מלא המורכב מתרבויות שונות, סולם ערכים שונה ודרכי חשיבה מגוונות. כמו כן, לכל אחד מתגלה עולם זה באופן שונה ולא צריכות להיקבע אקסיומות אשר יעכירו את האפיונים המקוריים של הטיול.
מילת סיכום | איך כדאי להתקדם ? מה שגרם לצוקברג לגלות את הרעיון ולהיפתח לאפשרויות החדשניות היה אף סקרן, ונכון, זה גם היה בתחילתו אף די ממורמר ואולי זו לא המלצה כזו טובה לחיות במוד כזה. אבל אף סקרן שמרחרח ומחפש לדעת, לעשות מעשה, לחצות גבולות ולהעיז, הינו אף שירוויח המון בדרך. אני ממליצה לכם לפַתֵחַ אף סקרן, כמקור חיוני שמבקש לגדול, מהסוג התָאֵב שמחפש ריחות חדשים וטעמים שונים ומגוונים – אלו הן למעשה התכונות אשר יובילו אתכם לחדשנות ולעשייה שונה אשר מבדלת אתכם ומספקת לכם יתרון עסקי תחרותי וממשי.
זוהר, אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי, אבל נפלא, ולי זה מחדד תהלכים עיסקים ושיווקים שאני עושה כרגע ונותן לי תובנות ואסימונים חדשים. שוב עם הקפוצ’ינו של הבוקר, אז תודה רבה! ובוקר נפלא.
תודה זהר על הפוסט.כהרגלך, את מיטיבה לנתח ולנסח את התובנות נהדר.
אני ראיתי את הסרט פעמיים, כי בפעם הראשונה נכנעתי לפאן הרכילותי ולא נלחמתי בזה…הצפייה השנייה הייתה המעמיקה יותר.
רגע ההארה של צוקרברג על הוספת רכיב הסטטוס היה חזק מאוד בעיני. זה גם הרגע שמסכם את דברייך- על כך שהבנייה נעשית שכבות שכבות.
ודבר אחרון, ולא פחות חשוב – אנחנו מונעים על ידי רגשות. הסרט היטיב להעביר את כל המכלול לדעתי. אהבתי.
המסקנות/ניתוח שלך נשענות על הנחת עבודה שהמתואר בסרט
הוא אכן צמוד למציאות בפרטים ובכרונולוגיה
מה שאני לא ממש בטוח שאכן הוא כך.
הי גבי , אכן אינפוט חשוב – אבל , עדיין אני חושבת שהמסקנות שלי הן נכונות לנוכח מבחן המציאות. אני רואה בפועל שאנשים לא מסוגלים לעכל את כל האינפורמציה בפעם אחת – זהו תהליך אסקלטיבי וחייבים להיות סלחנים עם עצמנו . לצורך העניין והסרט – אני חושבת שמן הראוי לקחת בחשבון שההתפתחות של פייסבוק היתה בפועל בשלבים , נראה לי שדי ברור שבכל תקופה וזמן מפעילי והוגי האתר מגלים דברים חדשים ומתפתחים עם האפשרויות. זהר
..אכן, זה נאמר גם על רומא…
מעניין לקרוא אותך
הסרט מתחיל ומסתיים בבחורות שלצוקרברג היה קשר לא מוצלח איתן. כולנו מחפשים אהבה וביטוי עצמי. חפש את האשה (אם זו היתה צוקרברגית, הייתי אומר “חפש את הגבר”). סטיב ג’ובס חיפש כל חייו את האמא האמיתית שלו שילדה אותו בארה”ב לאבא מצרי, כשהיתה בת 17 והוא נמסר לאימוץ. כך גם לארי אליסון מאורקל. ביל גייטס כל הזמן רצה לברוח מאמא שלו, שהכריחה אותו ללכת לטיפולים פסיכולוגיים כי הוא היה ADHD. אלכסנדר מוקדון ברח מאנג’לינה ג’ולי מיוון עד להרי אפגניסטן ולהודו
גבי תודה, אתה צודק לגבי רומא זה אכן דימוי מעניין ונכון.
לגבי
נכון ונפוץ להשתמש בקלישאה המוכרת “גם רומא לא נבנתה ביום אחד”. אבל אם נתייחס לפַן ההיסטורי – על ידי מי היא נבנתה אם לא על ידי העבדים מכל הארצות המשועבדות של הקיסרות, שאותם “לא סופרים”, כפי שהזכיר לנו ברטולד ברכט… ואילו במציאות של המדיה החברתית הכיוון הוא הפוך, להבנתי, והגיע הזמן שכל אחד יכול להיות היוזם והמלך.
אמא , חבל שאי אפשר לעשות פה לייק 🙂