Social Media & Children

פוסט קבוצתי זה יעסוק בשאלת הקשר בין ילדים למדיה החברתית. המציאות החדשה מביאה אלינו, בד בבד עם החידושים ועם אמצעי התקשורת הענפים, סכנות חדשות וצורת גדילה שאינה מוכרת לבני הדור הקודם. הדבר מעלה נקודות מבט עליהן אנחנו צריכים לתת את הדעת ואותן אנחנו צריכים לכלול בשיקולינו כפעילים ברשת. כתבתי בעבר בבלוג זה שני פוסטים המבוססים מחקר של חברת המחקר – Kaiser אשר עסקה בשאלת דרכי השימוש בתקשורת מצד הדור הצעיר, כהגדרת החברה – דור הM2 לינק | לינק |

פוסט זה מהווה בסיס שאינו מחקרי במובהק, אך מדבר מן השטח ומבטא את ההרגשה של כל אחד מהשותפים לגבי הסוגיה ופורש לעינינו את התמונה מנקודות מבט אחדות והשקפות שונות.

קרין קטש לא פשוט להבין  את מלוא ההיבטים של קשרי הרשת לגבי עולם הילדים. פה בFacebookאם מישהו מתייג תמונה שלך אתה תמיד יכול להסיר, אבל עבור הילד, אם מישהו מחליט לתייג אותך בכיתה, ה"גורל" הזה נסחב אחריך למשך הרבה מאוד שנים. ודווקא מן ההיבט הזה נכנסים לתמונה כל יתרונות המדיה החברתית. המדיה החברתית פותחת את השערים לילדים ונותנת להם מרחב עצמאי ותקווה. אם לא טוב לילד הוא יכול לבנות לו עולם מקביל לעולם הרגיל שלו במדיה החברתית, שכן שם הוא עדיין נשאר “הוא עצמו” אבל בלי כל התיוגים. הוא זוכה לכך שיכירו אותו על כל הרבדים שלו ויכול למצוא אנשים עם אותם תחומי העניין. במקום להכיר אנשים שמופיעים רק בסביבתו הקרובה – כאן כל העולם פרוש לפניו וכל שנותר לעשות הוא לקחת. אני גדלתי על ספרים כמו “ג’ינג’י” או "בילבי" והערוץ השולט היה ערוץ 1. כיום המדיה החברתית פותחת שערים חדשים לידע, להבנה, ליצירת הזדהות בנושאים חשובים וכן היא מניעה לפעולה, ובכל זאת עוד.יש שיגידו שזה דבר רע, שצריך לתת לילדים להמשיך ולהיות ילדים, אבל בעיניי המדיה החברתית פותחת דלת לעולם חדש ומופלא.

איציק מזרחי | מדיה חברתית בהקשר של ילדים מפחידה אותי. האלמנט המעמדי בFacebook, שכמבוגרים קל יותר להסתדר איתו, יכול להפוך את חייהם של ילדים מסוימים לסוג של מלחמה אכזרית. תחרויות על כמות החברים שיש לי, כמה לייקים עשו לי, הפרחת השמצות ועלבונות לעיני כל – דברים שבאונליין נעשים בלחיצת עכבר זריזה וקטלנית. וכמובן ישנו האספקט הויזואלי, שרק הולך ומתחדד עם הפרופילים החדשים ממוקדי התמונות. מה יעשו הילדים הלא כל כך חתיכים* מגניבים* "שווים"? יתבאסו בשקט במקרה הטוב, או יחטפו בדיחות על גבי הוול במקרה הרע. אין לי שום ספק שילדים רבים בישראל מקללים את היום בו Facebook נכנס לחייהם. מה עושים בנדון? מחנכים לשימוש נכון ומבוקר במדיה חברתית, לא פותחים כרטיס בFacebook לילדים מתחת לגיל 13, וכמו כן – גם מבקשים מהילד להיכנס לפרופיל שלו ולראות מה הוא כותב ומה כותבים לו. פרטיות באינטרנט בהקשר של קטינים בטלה ומבוטלת כאשר נשקפת סכנה, וזוהי בעצם אחריותם המלאה של ההורים והמורים למנוע זאת. דבר נוסף: לא יזיק לFacebook להטמיע כפתור דיווח מהיר על תגובות פוגעות, לצד הLike.

דרור בלומנטל | אני אבא של שי לי, ילדונת בת 11 חודשים (אוטוטו).  שי לי היא ילדת  Facebook אמיתית, ילידת 2010. מה זה אומר ילדת Facebook ? מידע : לגבי הורים צעירים כמונו, חסרי ניסיון, זוהי היסטריה בלתי נגמרת… בכל עת שמשהו חדש מתרחש, אני מעלה שאלות בדף הFacebook שלי ומקבל תשובות מלומדות מהורים טיפה מנוסים יותר שעוזרים לי. באילו עצות מדובר? תרופות סבתא, בעיות שינה, מזון מומלץ, מטפלת, גנון, פשוט הכל ! שותפים לחוויה : אישית אני מכור לFacebook. אם כולם כבר יודעים על הנושא- למה שגם אתם לא תדעו. את הפעם הראשונה ששי לי פתחה את העיניים תיעדתי באייפון והעליתי לFacebook, ואני חושב שיש חברים ומכרים שמרגישים שאני משתף אותם בחוויה כמעט אינטימית של גידול ילדה עם כל החרדות ועם ההתרגשות. זוהי חוויה חברתית מובהקת.  מותגים ומוצרי לתינוקות : אני עוקב אחר כל דף מותג שביכולתי לגלות שיהיה רלוונטי לשי לי הקטנה. אני זוכה במבצעים, בהנחות, בטיפים, בהזמנות מענייניות ובכל פרט בהקשר גידול ילדים שיכול לייצר עבורי ערך מוסף אישי, חינוכי וכלכלי.

אוסנת גולן |  את המדיה החברתית גיליתי דרך ילדיי זה התחיל בצפצופים בלתי מוסברים שבקעו מחדריהם.הקֶשֶר המשיך בשעות של בילוי והקלדה מול המחשב, וכן התבטא בכך שחשבון הטלפון בביתי ירד פלאים כי הרי מי צריך להתקשר כשכל התקשורת מנוהלת דרך הFacebook ואפילו אין לי סיבה ממשית להתקשר ולספר לחברותיי על הטיול האחרון שערכנו עם הילדים לאירופה כי שעה אחרי שנכנסנו הביתה כל התמונות של המשפחה כבר נמצאו בFacebook של הבן ובנפרד של הבת, והרי חברותיי מציצות דרך הFacebook של ילדיהן ושולחות אס אם אס – כמה שהילדים גדלו איזה יופי של טיול ! ואגב, שלא יהיה לכם ספק – כל אחד מהם בחר רק את התמונות שמייצגות אותם הכי טוב, ובדיוק בזוית שהם אוהבים. מהר מאד הבנתי שחוקי המשחק משתנים עבור כל הנוגעים בדבר. חברות :  כבר לא מדובר בעשרות אלא באלפים .ערבי כיתה יכולים להפוך למפגשים וירטואליים , ואת שיעורי הבית מכינים מול עשרות מסכים פתוחים. חשבנו שזהו דור עם בעיות קשב וריכוז ? מתברר שאנחנו התבלבלנו – זה דור שמתנהל בו זמנית  במספר זירות. העולם כולו הפך למהיר ולשקוף ואני צריכה לשקול כל מילה שאני אומרת כי טעות אקראית אחת מצד האמא המעצבנת תעלה לי בחשיפה מול אלפי נערים חברים. לכן כנראה שילדיי לעולם לא יהיו בודדים. עם זאת, אשמח אם ישחילו בין ציוץ להקלדה עוד כמה נושאים . אישית אני עדיין בוחרת להגדיר את חברותיי במסגרת בודדת ,לשוחח איתן על הקו ולהיפגש כשרק אפשר במקומות גשמיים. אך אחרי שכבר הבנתי שהפעילות במדיה זו לא עוד אופנה חולפת בחרתי לזרום תוך הגדרה של כמה כללי משחק ברורים …. מצאתי יתרון אחד גדול בשעות הבילוי של ילדיי ברשת החברתית – עתה משפתחתי גם אני פרופיל בFacebook : אוכל לתקשר איתם בקלות בעת נסיעותיי לחו”ל – בתקווה שמצידם יאשרו לי חברוּת.. בקצרה - אמא זורמת.

סיגלית סובל סביון | ילדים ומדיה חברתית – הורים וילדים ילדים הם ילידים דיגיטליים ובתור שכאלו הם אזרחים טבעיים של מדינת Facebook בפרט, ושל רשתות חברתיות בכלל. ילדים מחוברים לאינטרנט ומחוברים אחד לשני. הורים הם מהגרים דיגיטליים, עם מבטא קל או כבד. חלק גדול מכלל ההורים נמצא באינטרנט כדי לקרוא מייל או כיוון שהילדים שם. הפערים האלו יוצרים חשש בקרב ההורים בכל הקשור לפעילות הילדים במדיה החברתית. בעיני, זהו המקור העיקרי להרבה מיתוסים הקשורים לילדים ב Facebook וכמובן לאיסורים רבים. פעמים רבות אני נוטה להשוות בין הורות לבין ניהול וגם למגרש הזה בכוונתי לרתום את ניסיוני כמנהלת. מנהל לומד מהר מאוד שהוא לא יכול ולא צריך להבין בכל דבר ועניין. בעזרת הניסיון הניהולי שואלים את השאלות הנכונות ומקבלים החלטות. כך גם בעניין ההורים. כדי לכוון את הילדים ברשת החברתית צריך לעשות שימוש בניסיון ההורי ובהתנהלות המקובלת בבית. הניסיון ההורי יביא מעצמו את הגדרת הגבולות, את המיומנות הנחוצה לשם הטלת הספק והפעלת הקריאה הביקורתית ולבסוף את היכולת להפיק משמעות חדשה ממידע קיים. הורים שיביאו למצב של שיח על המדיה החברתית את החוזקות ההוריות שלהם, יגדלו ילדים תבוניים במדיה החברתית.

שרה ארבל |המדיה החברתית עונה על צורך בסיסי של ילדים : להשתייך,להיות חלק מקבוצה מתגבשת. צורך בסיסי זה מוביל אותם לכל אותם מקומות אליהם כוווולם הולכים. הילד נמצא בשלבי ההתפתחות הקריטיים של גיבוש הזהות האישית/החברתית, ניזון מן השיקופים הסביבתיים ומן השיתופים החברתיים, כל הגורמים שמהווים עבורו סוג של מראה שדרכה או באמצעותה הוא מזהה את עצמו. במדיה, מראה זו אינה אמינה, אלא מעוותת ותכונה זו גם מתבטאת בהשפעתה על גיבוש הזהות האישית שלו, דבר היוצר מצב של חוסר אונים מאחר ואין לו כלים להציב גבולות בריאים. מתברר שהגבולות פרוצים וכאן טמונות הסכנות. מאחר והצורך בהשתייכות הוא צורך מאד חזק, אינני רואה כיצד אפשר לשכנע את הילד שלא להשתמש במדיה זו מבלי לפגוע בדיוק בסיפוק צורך זה. מבחינתי אני ממליצה לייצר עבור הילד, במקביל למדיה, עוגן חזק ויציב ממנו יוכל לשאוב את הערכים הגבוהים יותר לגיבוש זהותו האישית, לדוגמא : קבוצת ספורט, קבוצת תחביב, קבוצת פעילות קהילתית וכדומה, כל אלה חשוב שתהיינה מרוכזות בקבוצות קטנות , אינטימיות, תומכות ,מחבקות ומעצימות וכן בעלות מכנה משותף,ערכים משותפים, העדפות משותפות וכו’.

עדי בנטוב לן | כילדה יפואית היו לי כללים ברורים: ברחוב מבודד, חשוך וריק פוסעים באמצע הכביש. תמיד מקשיבים לנעשה מאחורי הגב. לא נצמדים לבתים ולא חוצים חצרות, ותמיד הולכים מסביב, בדרך הארוכה. לימים לימדתי את בני את התורה כולה, אבל הרגשתי חסרת אונים, מול מה שנראה בעיני כסמטה החשוכה והמסוכנת ביותר. זו הנמצאת לו בתוך החדר ממש: מסך המחשב. האינטרנט. כיוון שמעולם לא חיטטתי לו בתיק ולא בדקתי לו שיעורים (אמא חסרת אחריות שכמותי), לא חשבתי לרגע לבלוש אחריו ולבדוק באילו אתרים הוא גולש. הסתפקתי בַּכַּוונה לצייד אותו בערכת אזהרות (חלקן הועברו בנימה היסטרית, אני מודה). מכאן יוצא שאני מאמינה בבני הנוער. אלה הסמטאות שלהם, והם מכירים אותן על בוריין, בדיוק כפי שהכרתי את השבילים שלי. ברור שיש אנשים רעים, תמיד יהיו. אז משוחחים על זה, מסבירים ומציידים אותם בכמה כללי זהירות בסיסיים. למחמירים – מדפיסים ותולים מעל המחשב. ולאותם "יפואיים היסטריים"(כמוני) – מטילים וטו על מפגשי אינטרנט. ואם בכל זאת, אז רק בחבורה. מותר לדאוג, אבל במקביל חשוב גם לסמוך. זו באמת השכונה שלהם.

אריאלה דניאלי | מכיוון שעדיין אין לי ילדים כיתַתְתי רגליי וחיפשתי ברשת מידע על עולם הגלישה של ילדים וחשיפתם למדיה החברתית. המידע שמצאתי חשף לפָנַי בעצם מספר סוגי הורים ; ההורה המודאג – הורה שרואה באינטרנט איום, משתמש בשירות סינון/חסימת אתרים. מאפשר לילד שלו לגלוש אך ורק בנוכחותו. ההורה המסביר – הורה שמסביר לילד שלו על הסכנות הטמונות ברשת, מה מותר, מה אסור, ממה צריך להיזהר וסומך על כך שילדו יפנים את המידע. ההורה המדריך – הורה שנכנס עם הילד לFacebook, פותח לו פרופיל, מגדיר לו הגדרות של אבטחת מידע, ועובר איתו על “עשה ואל תעשה ברשת". לינק. ההורה היוזם – הורה שנוקט עמדה ולא רק מדבר. נתקלתי בלא מעט אתרים שהם חלופה לFacebook, אתרים שהורים הקימו במיוחד עבור ילדים עם תכנים הולמים, משחקים וכדומה. הנה כמה דוגמאות : לינק. שורה תחתונה, לא משנה איזה הורה אתה, מה שקובע הוא שהמדיה החברתית כאן, ואי אפשר להתעלם ממנה. אני בטוחה שעם הסברה נכונה מהבית (בעברית קוראים לזה חינוך) בשילוב של הסברה בבתי ספר (קורסי הסברה), גם את האיום (ולמעשה ההזדמנות הזאת) נצלח בשלום.

פרי לוי | ילדים במדיה החברתית  | אחריות וחינוך הם שני הכלים המרכזיים שבאמצעותם ניתן להגן על ילדים, לא רק במדיה החברתית. כל הסכנות בחיים הפיזיים מוכרות לכולם. שם הורים לוקחים אחריות, מחנכים ומשננים יחד עם ילדיהם את כל מה שצריך לעשות, כדי לא להיקלע לסיכון מיותר. אך, כשזה מגיע למדיה החברתית, האחריות והחינוך נעלמים כלא היו.הורים נדרשים היום יותר מאי פעם להיות,כל הזמן, עם ה"יד על הדופק". עליהם להיות שותפים פעילים, לצפות, להדריך ולהקנות לילד כלים נכונים, שילוו אותו אח"כ כבוגר.כלים אלה אינם פוסחים גם על אנשי המדיה החברתית והם מעמידים אותם,בכל יום מחדש, בפני מבחן על מוסר וערכים ועד לאן וכמה הם מוכנים למתוח את גבולותיהם כדי להשיג את המטרה.בעיני, ביטחון הילדים חייב להימצא באופן מתמיד לנגד עיניו של איש המדיה החברתית. באחריותו נכללים גם סינון המסרים והפעילויות ולהעבירם אל הילדים באופן אחראי ומודע. עבודת מלקחיים משותפת של הורים ומנהלי מדיה חברתית, עשויה להביא לעולם בטוח ומוגן יותר לדור הבא.

About author View all posts

urianzohar

אני- זהר אוריין, יועצת בתחום של חדשנות באמצעות דיגיטל וטכנולוגיות
השירותים שלי : ייעוץ אסטרטגי לחברות ומותגים גדולים
בניית אסטרטגיה של חדשנות דיגיטלית
יצירת קונספטים למוצרים ולשירותים דיגיטליים
חקר הטרנדים המובילים ושימוש במקרי בוחן מרחבי העולם

5 CommentsLeave a comment

  • זהר, בחרת לטפל בנושא סופר-חשוב, וזה נהדר. הפוסטים מעניינים מאוד, ובפרט מגוון נקודות המבט.
    המסר המרכזי שאני לוקחת איתי הוא האחריות של המבוגרים לגבי השימוש של הילדים במדיה. מבוגרים = הורים, מבוגרים = מנהלי המדיה החברתית.

  • הנושא שהעלית מאוד חשוב ורלוונטי בימים אלה.
    יש לזכור שהרשת החברתית אינה מבודדת. היא מרכיב משמעותי באינטראקציה של ילדים עם המדיה בכלל – מה שמאפשר לילדים נגישות מרובה לחברים (לא כל כך חברים וזרים), הפצת מידע כללי ואישי לרבים בלחיצת כפתור וחשיפה לתכנים שונים. אני עוסקת בנושא וכותבת על כך בבלוג "ילדים בתרבות הצריכה והמדיה"
    כמו שנאמר כאן אי אפשר להלחם בזה, צריך לדעת להיות חכמים, ערניים ומעורבים. להורים יש יותר כלים העומדים לרשותם ממה שהם לפעמים חושבים. . .
    ליהי

  • זהר שלום ותודה לך ולכל המגיבים,
    הצלחתם הפעם לחזק את העמדות שלי. נדמה לי, שאנחנו, המבוגרים והמבוגרים יותר יודעים מעט מאד על המתרחש בליבם, מוחם וסביבתם של הילדים והנכדים שלנו, הדבר אינו חדש. הדור החדש אינו מוכן לשתף אותנו במתרחש סביבו וזה חלק מההתבגרות, אלא שהפעם העוצמה והעומס המוטלים על כתפי הילדים גדול לאין שיעור, ולכן, הן התועלת והן הנזק שהם עשויים או עלולים להפיק מהפעילות ברשתות החברתיות גדל.
    השאלה היא מה אנחנו צריכים לעשות? כמו תמיד, התענינות והרבה אהבה..
    ושוב
    תודה
    נילי

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Follow

Follow this blog

Get every new post delivered right to your inbox.

Email address